מה יהיה? יהיה טוב! טוב שיש את גיא שזורק לי כפפות שעלי להרים. גיא אלון, שכבר הזכרתי את ערוץ היוטיוב שלו, מתחזק בלוג "מעט" יותר פעיל משלי, וגרם לי הפעם להתישב ולענות ב"מצעד" משלי, רק שאני לא מצעידה אותם. סתם זורקת לחלל האויר.
למען האמת אני בכלל בפיגור, כי הרשומה של גיא עוררה דיון מרתק בפייסבוק, אז אולי גם אתעלק עליו ואקשר אותו בסוף.
גרסאות כיסוי, העושות חסד עם השיר ונותנות לו חיים חדשים? יש חיה כזו. נשבעת. יש לי כמה דוגמאות מאוד אהובות.
נתחיל במי שכונתה בהקשר לפוסט המקורי - מלכת הקאברים, אבל הפעם עם שיר שהיא שרה אותו גם במקור, או לפחות - הגירסא המוכרת היא שלה. עוד חוזר הניגון - מילים נתן אלתרמן, בלחן של נחום היימן. יום אחד שמעתי ברדיו גירסא שבה העיבוד משרת את השיר בצורה מופלאה, כמו תיבת נגינה, כמו רוח, כמו משחק ילדים. ניסיתי לברר על מה מדובר ולא הצלחתי. ואפילו אחרי שמצאתי את הגירסא הזו בצינור, ואפילו אחרי שפגשתי פנים אל פנים את בעל הערוץ - לא קיבלתי עדין את התשובה. ובכן - זו תעלומה, מי עיבד ומנין לקוחה ההקלטה הזו.
תחילה הביצוע הרגיל, ואחריו המיוחד:
למען האמת אני בכלל בפיגור, כי הרשומה של גיא עוררה דיון מרתק בפייסבוק, אז אולי גם אתעלק עליו ואקשר אותו בסוף.
גרסאות כיסוי, העושות חסד עם השיר ונותנות לו חיים חדשים? יש חיה כזו. נשבעת. יש לי כמה דוגמאות מאוד אהובות.
נתחיל במי שכונתה בהקשר לפוסט המקורי - מלכת הקאברים, אבל הפעם עם שיר שהיא שרה אותו גם במקור, או לפחות - הגירסא המוכרת היא שלה. עוד חוזר הניגון - מילים נתן אלתרמן, בלחן של נחום היימן. יום אחד שמעתי ברדיו גירסא שבה העיבוד משרת את השיר בצורה מופלאה, כמו תיבת נגינה, כמו רוח, כמו משחק ילדים. ניסיתי לברר על מה מדובר ולא הצלחתי. ואפילו אחרי שמצאתי את הגירסא הזו בצינור, ואפילו אחרי שפגשתי פנים אל פנים את בעל הערוץ - לא קיבלתי עדין את התשובה. ובכן - זו תעלומה, מי עיבד ומנין לקוחה ההקלטה הזו.
תחילה הביצוע הרגיל, ואחריו המיוחד:
בשנת היובל למדינה, יצא הפרוייקט הראשון בסדרה עבודה עברית. למי שלא מכיר (מי זה? שיבוא פה עכשיו ויתבייש) מדובר על פרוייקט שכולו גרסאות כיסוי, שהיה תחילת שרשרת של פרוייקטים שכולם, ובכן, גרסאות כיסוי.
יש שם הרבה דברים שאני אוהבת, אבל לשניים אני קשורה במיוחד. הראשון נדון באריכות באותו שרשור בפייסבוק - אבל אף אחד לא הזכיר את הגירסא הנפלאה הזו של חיים משה ל"הנני כאן" שהכרנו במקור (ואני, מודה ומתוודה - אהבתי ואוהבת כאז) בביצוע של יהורם גאון. חיים משה בלחן של דובי זלצר, מינורי מעט ופחות דרמטי - מכניס ענווה לשיר הזה, ולכן לוכד איזו אמת שהסתתרה שם, בין מילותיו של חיים חפר.
הפעם גירסת הכיסוי קודם ואחריה - המקור:
בפרוייקט הזה המתינה לי הפתעה - ערן צור, שאני לא מחבבת בדרך כלל, וזה אנדרסטייטמנט, נתן עיבוד וביצוע מהפנטים לקלאסיקה ישראלית. אני לא יודעת מה היה הביצוע המקורי ל"עד סוף הקיץ" (אני מנחשת שאלי מגן, אבל יורם בטח יודע יותר טוב), ואם אני אומרת שהביצוע של דני ליטני, אחד מהזמרים היותר אדירים שקמו פה - הוא הביצוע הפחות חביב עלי, מה הסיכוי שאחד הטיפוסים הפחות חביבים עלי במוזיקה הישראלית יעשה את זה הכי טוב מבחינתי? אז זהו, שהסיכוי הקלוש הזה התממש. קודם כיסוי אחר כך מקור, אם כי מיותר - גם כי אתם מכירים אותו וגם כי - מה הטעם, אחרי הפצצה הזו?
הלאה, אל שיר שעבורי הלך לאיבוד לגמרי, ומשך אותי לשים לב למילותיו בביצוע המחודש - עוד מחכה לאחד.
עכשיו - את עופרה חזה, שהייתי בסדר גמור איתה לגמרי, גיליתי ממש רק אחרי שמתה. אני חושבת שהיה בה עוד כל כך הרבה פוטנציאל שעדין לא מומש. היא באמת אחת האבדות הגדולות שלנו. בדרך כלל יש המון נשמה וכוונה בשירה שלה. השיר הזה עבר לי תמיד אנמי, טכני. ופתאום, בביצוע של אביגיל רוז, הבנתי את הכמיהה שבו הרבה יותר והקשבתי לכל מילה ומילה של אהוד מנור (שקשה לגרום לי לפספס את מילותיו). מקור קודם, כיסוי אחר כך:
*רק פאשלה קטנה - אביגיל רוז פספסה בפרייזינג בסוף, והתחבר לו משפט מוזר "שליבו ופיו שווים רק לו בלבד".
אחרון-אחרון חביב. נכון שמאור כהן מאוד חביב? אז זהו, שעלי ממש לא. יחד עם זאת, גם אילנית לא ממש פייבוריטית שלי, ושיר של יום חולין הפך להיות מאוס וכבר לא מצאתי בו שום נוחם ושום משמעות.
ואז בא מאור כהן, בפרויקט שנת השישים של עבודה עברית (ההוא מלמעלה? 10 שנים אחרי) ופתאום הגישה הזרקנית שלו נעלמה לרגע וכמו שנשמע שהוא מרגיש את הימים - גם אני מרגישה את החיים האלה, כפי שרחל שפירא ציירה אותם והגישה הרעננה של פיטר רוט על גבי הלחן של יאיר רוזנבלום החייתה.
אתם יודעים מה? כיסוי וזהו, ודי לנו:
עשיתי זאת. תודה, גיא!
שרשור הפייסבוק של הרשומה של גיא:
