בעקבות הבקשות למסלול הטיול, וגם בגלל תובנות והמלצות שרציתי לשלב - החלטתי לתעד את טיול בר המצווה של דור בבלוג, בתקווה שהרשומה הזו לא תלך בדרכה של רשומת טיול בר המצווה של סיון (להלן - הטיוטה הזנוחה).
בסיום הפוסט יש אמל"ק - התוכנית (לאחר השינויים) בקיצור נמרץ, עם שמות וקישורים. אבל כדאי בכל זאת לקרוא הכל, כי יש טיפים.
טיפ אחד חשוב, שהוא מן המסקנות העיקריות שלי - טיפ מעברים: במידת האפשר, מעברים עדיף לעשות בסיום היום, ולא בתחילתו, כדי שלא להפסיד זמן טיול יקר. אנחנו עשינו את כל המעברים בבקרים, ולבד מפעם אחת זה לא היה מוצדק ובזבזנו זמן וכסף. אני למדתי לפעם הבאה, אתם תלמדו מהניסיון שלנו.
אז הבה נצא לדרך:
ההנחיות שהיו לי מדור, לגבי טיול בר המצווה שלו, עוד זמן רב לפני שהגיע המועד, היו: טיול פארקים. לא, חו"ח, יוסמטי פארק ודומיו, אלא פארקי שעשועים. בעיקר הארי פוטר ודיסנילנד. מתישהו הצטרף גם הרעיון של כדור פורח.
הפכתי מספר פעמים ברעיון לנסוע לארצות הברית לצורך הענין. יכולנו להתארח אצל חברים ב- Anaheim, ליד לוס אנג'לס והכי חשוב - ליד דיסנילנד. אבל עדין - נסיעה ראשונה לארה"ב רק לצורך ביקור בפארקים נראתה לי מיותרת. הגענו למסקנה שביקור באולפנים של הארי פוטר בלונדון הוא טוב דיו וכך סיכמנו על נסיעה ללונדון ופריז.
תוך כדי תכנון עלה הרעיון לעבור בין המדינות במעבורת, ולא ברכבת היורוסטאר. הרעיון הזה עלה לי בלא מעט כאב ראש תכנוני, מפני שלא כמו בימי טרום הרכבת - אין שירות end-to-end אוטובוס-מעבורת-אוטובוס, אלא הייתי צריכה לוודא שירות רכבות והתאמה לשעות, ונבירותי באינטרנט לא הניבו תוצאות טובות, בעיקר מקאלה לפריז. בסופו של דבר google maps היה זה ששכנע אותי שזה אפשרי, אם כי דורש החלפת רכבות. כדי למנוע מכם את המתח - כשהגענו לשם הסתבר שיש רכבת ישירה.
התכנון המקורי היה לבלות את כל זמן אנגליה בלונדון, אבל כשבדקנו את הפארקים בלונדון וסביבתה, הגענו למסקנה ש... באזור מנצ'סטר יש פארק שיותר מתאים לנער. Alton Towers. במסגרת מחקרי הארי פוטר הסתבר שבאוקספורד היו אתרי צילום של הסרטים, ולכן גם היא הצטרפה למסלול.
לאחר שהתברר שהפארק נמצא כשעתיים ממנצ'סטר, הזזנו את הלינה ל-Stoke-on-Trent, שבקרבתה נמצא הפארק - וגם טיסה בכדור פורח מאוד קרובה.
כל זה היה בתיאוריה. עכשיו - למה שהיה בפועל:
ב-21/6 בשעה 1:35 יצאנו לכיוון מנצ'סטר עם Finair, כך שציפתה לנו עצירת ביניים בהלסינקי, שם נגסנו ארוחת בוקר כלשהי (מאפין שוקולד ענקי לנער, אני עם כוס קפה ולא זכור לי מה עוד) וחנות מומינים במחירים מופקעים (מה שלא מפתיע, כיון שאין חנות מומינים בעולם שבה המחירים אינם מופקעים).
קצת אחרי השעה תשע בבוקר נחתנו במנצ'סטר ומשם לקחנו רכבת ל-Stoke-on-Trent. למרבה הנוחות, בחרתי במלון מול תחנת הרכבת (זה לא מפריע. מדובר בעיר לא קטנה, אבל מנומנמת ביותר).
זה המקום לומר, שאת כל הזמנת המלונות עשיתי דרך Booking. גיליתי שזו הדרך הנוחה והיעילה ביותר. מספר בדיקות ב-Trivago וב-HRS לא העלו יתרונות. אבל תמיד כדאי לבדוק.
התמקמנו בבית המלון המיושן ויצאנו לחפש ארוחת צהרים. To make a long story short - טיפ ראשון: כאשר אתם מגיעים למקום עלום, כדאי לבדוק את ענין המזון מראש - מה יש לאכול, היכן ומתי.
בעיר הזו כנראה אוהבים לאכול בבית. לאחר כיתות רגלים שהניב הרבה מסעדות סגורות (בין מפאת סגירתן לעסקים ובין מפאת היותן פתוחות רק בערב), שמנו פעמינו עם Google Maps לכיוון מקדונלדס, דרך חורשה ושדות.
לאחר שחרשנו את כל העיר ברגל, כולל החזרה למלון, התישבתי להתקשר למספר המידע לטיסות כדור פורח.
נלך רגע אחורה: כפי שכתבתי, הסתבר שיש טיסות כדור פורח מאוד קרוב ל-Stoke-on-Trent (רבע שעה מהמלון). כשניגשתי להזמין ולתזמן, הסתברו הדברים הבאים:
1. לא כל יום יש טיסות.
2. הטיסות יוצאות מאזורים שונים, בכל אזור יש כמה מיקומים אפשריים. כלומר - נכון שיש מיקום המראה מאוד קרוב ל-Stoke-on-trent, אבל אף אחד לא מבטיח שזה המיקום הנבחר (וגם אם כן - יתכן שבאותו יום יחליטו להזיז).
3. גם אם הזמנת טיסה במקום מסוים, בתאריך מסוים, בזמן מסוים - עדין יש להתקשר כמה שעות לפני למספר המידע, כי בהתאם לתנאי מזג האויר, יתכן שהטיסה תתבטל, או - כאמור - תזוז למיקום אחר באותו האזור. הזכות לטוס עדין עומדת, כי הכרטיסים אינם צמודים לתאריך, אבל כפי שתראו - זה עלול להיות בעייתי.
ובכן - היה יום קריר, עם רוחות, מה שנקרא - ערות, שיבשו לנו את הפרצוף וגם ביטלו את הטיסה.
עם הרבה מאמצים מצד השרות של חברת הבלונים מצאנו טיסת ערב ב-Warwickshire, ביום ראשון - הלא הוא היום הראשון המתוכנן בלונדון. וכמו כן - כנראה שהטיסה תהיה מ-Warwick, אבל לא בטוח, יש עוד מיקומים.
נאלצתי לבטל את המלון השווה במרכז לונדון ולמצוא מלון שקיוויתי שיהיה סביר, הרחק מן המרכז. כמו כן - מלון ב-Warwick, ללילה אחד. וזגזוג (וורוויק נמצאת צפונית לאוקספורד).
מצד שני - מאחר וכבר הייתי שם בעבר, לא הצטערתי מאוד, מפני שטירת וורוויק היא אתר מהנה מאוד. אז כמובן שהזמנתי לנו כרטיסים לטירה.
בשלב זה כבר הבנתי שווייפיי לא ממש יש במלון, אז דור נרדם ואני התרכזתי בקריאת ספר ופענוח מסתרי המקלחת (הצלחתי!). ארוחת ערב החלטנו לאכול במלון, מה שהיה סביר (גם המחיר היה סביר) ותו לא.
להירדם קצת בעיה בקיץ הצפון אירופי. בשעה עשר ורבע עדין יש דמדומים ובאחת עשרה לא לגמרי חשוך. וזה מוזר ומטריד. ובשעה חמש בבוקר כבר אור מלא.
ובכל זאת - ישנו, התעוררנו, אכלנו ארוחת בוקר (סבירה) בבית המלון והזמנו מונית ל Alton Towers. כעיקרון, יכולנו לקחת אוטובוס, אבל אני לא אוהבת להסתמך על אוטובוסים בחו"ל - לא יודעת להסביר מדוע. הגענו למקום מתוק להפליא וציורי - זו היתה אחוזה בעבר, ובשטחיה וגם בטירה - הקימו את הפארק הזה. הפארק מאוד מסודר, שירותים וכן מפות התמצאות בכל פינה (כמעט). וגם מה לאכול...
מפאת חשש מרכבות הרים למיניהן, לא ממש היינו בהרבה מתקנים, אבל הבילוי היה נעים מאוד. מלבד המתקנים פרופר, יש אזורי נושאים מושקעים והכל בחיק הטבע. יש גם גנים שהופכים באיזשהו שלב ליער מעט פראי יותר... בקיצור - הכל מהכל.
בתמונה הבאה המתקן החדש ביותר, שחשבנו לעלות עליו, אבל מפאת אורך התור וגם חשש מה - ויתרנו. מתקני אימה אחרים שויתרנו עליהם היו ה-Smiler. אני חושבת ששמו ניתן לו מפני שהרוח המכה בפרצוף והמהירות והזויות מעוותים את הפרצופים לכדי חיוך. יש גם את ה-Oblivion, שכולל נפילה אנכית לחלוטין (כך נראה) למטה.
המלצות אופרטיביות: לנו ב-Stoke-on-Trent מתוך הנחה שזו עיר סבירה במרחק סביר. אז המרחק סביר אבל העיר לא. משום כך אין מניעה ללון באחד הכפרים הירוקים שבסביבה. האוטובוס עובר גם בהם (וגם אפשר לקחת מונית). הפארק נסגר אחר הצהרים (בחמש, כמדומני). יתכן שיש ימים בהם הוא נסגר מאוחר יותר. מאחר והוא באמת פארק שווה, ולמתקנים המבוקשים עשוי להיות תור שמגיע לשעה (כמו בכל פארק), ויש שם שם רכבות הרים מוטרפות לחלוטין עבור חובבי הז'אנר - אם החלטתם להגיע לשם, כדאי להקצות יומיים.
את הדרך חזרה עשינו כבר באוטובוס. עברנו דרך כפרים וכרים ירוקים. דור החליט משום מה שסקוטלנד מעניינת אותו, וביקש שהטיול המשפחתי הבא יהיה לשם. אמן.
ליד המלון הבחנו בסניף של Subway. זעיר. איכשהו דור מצא שם מה לאכול, אבל העיקר - הווייפיי שם היה אימתני, כך שדור בילה שם את הערב בצפיה בסרט כלשהו בנטפליקס. אני המשכתי לקרוא בספר...
בבוקר שמנו פעמינו לאוקספורד. אחד הדברים שעשיתי מבעוד מועד היה הזמנת טיול רגלי חינמי, שמעין שיר, מומחית לענייני פוטר באנגליה, המליצה עליו. אחזור אליו אחר כך. מתחנת הרכבת תפסנו מונית למלון, שהיה נחמה גדולה אחרי המלון הראשון שלנו. אבל גם שם היינו צריכים לפתוח חלון כדי להתאוורר קצת. השארנו את החפצים והתחלנו לצעוד לכיוון המרכז, שם היתה נקודת המפגש. דור קיטר שכואבות לו הרגלים, וכאילו משמים - ניגלו לעינינו פתאום צמד זוגות אופנים של Mobike. מיהרתי להוריד את האפליקציה, ו... דור רכב אל האופק, בעוד אני ממשיכה את דרכי ברגל.
הגענו למקום המפגש לפני הזמן, כך שהיה לי זמן לקפה, משהו בשביל דור לשתות (שוקו!) ואיפה? בתוך חנות ספרים. אבל זה לא מפתיע, כי אוקספורד, מלבד בניינים עמוסי הסטוריה וקולג'ים - מלאה בחנויות ספרים. כששואלים אותי על אוקספורד, מהביקור הקודם שלי, לפני כ-25 שנים, אני זוכרת חנות ספרים ענקית (לא זכרתי אם זו היתה ספריה או חנות ספרים, היום אני יודעת שזו בבירור חנות ספרים. הראשונה והגדולה באוקספורד), ופאב ליד הנהר. רק שלנהר לא הגענו הפעם.
ובכן - הסיור. הוא היה מעניין, ומשעשע. הרבה הליכה ברגל - אבל מאחר והוא חינמי הוא לא כולל כניסה לשום מקום. וההתיחסויות לפוטר לא היו מספקות מבחינתנו. אז ככה - כהכנה, ובכדי ללמוד על ההסטוריה של העיר באופן לא ממש שטחי ועם הרבה פאן, זה סיור מושלם. אבל - אם אני לא טועה יש סיור חינמי אחר, שהוא יותר הארי פוטר אוריינטד, ומלבד זאת - יתכן ששווה לשלם על סיור, ולהיכנס למקומות.
בכל אופן, דור היה שפוך מהליכה, בקושי זז, ואני הגעתי למסקנה שצריך לקנות לו נעלים חדשות. אז מה שעשינו בהמשך היה לאכול ארוחת צהריים מעט מאוחרת במסעדה איטלקית של ג'יימי אוליבר (חלק מרשת, לא ממש שמתי לב לשמה...) ולמצוא קניון בסביבה ולקנות לדור נעלי נייקי חדשות.
לא ממש מיצינו את אוקספורד. אני בטח שלא. וחבל היה לנו לעזוב את המלון. מה עוד שהסתבר שארוחת הבוקר שלו שווה ברמות. ותמונות - אין. I will be back...
ובכן, אתא בוקר, ושמנו פעמינו (במונית!) לתחנת הרכבת של אוקספורד, ומשם באוטובוס ורכבת לוורוויק. עכשיו - יש שם טירה, מלאה בהסטוריה. הייתם מצפים לתחנת רכבת מודרנית ועמוסה ורחובות מסחריים ורודפי תיירים. אז זהו, שלא... תחנת רכבת שיצאה מסרטים ישנים, די נטושה. שתיים וחצי דקות ואנחנו ברחובה הראשי של העיירה. ימינה לטירה, שמאלה לבית המלון שלנו. אותו מרחק ימינה או שמאלה. אז צעדנו למלון. פחות מעשר דקות. פתחה לנו אישה איטלקיה אהמממ... קשישה למדי. השארנו את המזוודות, ביקשנו הכוונה, ליתר בטחון, ויצאנו לצעדה לכיוון הטירה.
הולכים ומרגישים כמו בבית, ולא כמו באתר תיירות. והטירה - תחצה את הכביש ותגיע.
אז מה יש לנו ב-Warwick Castle? מבוך חביב עם תחנות הסטוריה, המון חדרים בטירה עם תמונות ודמויות ותלבושות וכלי נשק...מופע אורקולי מורכב על ההסטוריה של הטירה... היה אגף שלם שלא הספקנו להגיע אליו, כל מיני פעילויות ומופעים. ו-Dungean. הכרטיסים ל-Dungean הם לשעה מסוימת. נכנסים בקבוצות ועוברים בין "הדגמות". Frankly? אני די השתעממתי. אבל הדור הצעיר התלהב. ילדים צעירים יותר עלולים להיבהל (כנראה שמתחת לגיל תשע לא כדאי לקחת אותם). העיתוי שבחרתי ל-Dungean לא היה מוצלח מבחינת שאר הפעילויות, כי לא יכולנו לראות את מופע ציפורי הטרף כולו, ואת מלחמת השושנים פספסנו. יש לציין כי הגענו לטירה רק אחרי שתים עשרה בצהרים.
טיפ לוורוויק: גם פה סוגרים בסביבות ארבע. זו טירה באמת כייפית ומתאימה למשפחות (הייתי, אגב, גם עם אורי בתחילת דרכנו המשותפת, ואז הספקנו לראות את כל הטירה). אז בואו בבוקר. אם היינו מגיעים בערב קודם, היה יעיל יותר.
אבל היום עדין לא נגמר - בעודנו בטירת וורוויק, לקחתי לי רגע (שהוא פרק זמן בלתי מוגדר, כידוע) והתקשרתי לקו המידע של הבלונים הפורחים. ו.... יש טיסה! רק שהיא מזירת מרוצי הסוסים של Stratford-Upon-Avon ולא של וורוויק... לא נורא!
כשסיימנו בטירה חזרנו למלון ומרקו, הבן של בעלת המקום שהוא, בעצם, עושה הכל - הזמין לנו הסעה בהתרעה קצרה. עבד על זה קשה אבל הצליח. זה היה ממש לא זול, אבל בגלל שאני כותבת באיחור... אני לא זוכרת מה היה המחיר. כמדומני 30 פאונד לכיוון.
בהודעה הקולית ששמענו, הסתבר לנו שממש אין צורך בכפפות ובכובע הצמר והבגדים החמים שהבאנו לצורך העליה - יש אש, שמחממת את האויר מתחת לבלון כל הזמן - והיא מעל ראשנו...
הגענו למקום, פגשנו את הטייס, ושמענו על הבחור האומלל שרק בנסיון ה-23, הנוכחי, הצליח להשיג טיסה שלא בוטלה... לידנו בעת הטיסה עמדה מורין, פנסיונרית נחמדה שזה היה רק הנסיון הרביעי שלה. הרגשנו כה ברי מזל!
טיפ לטיסה בכדור פורח: אולי עדיף להיות ספונטניים, מאשר להזמין מראש ולהתעסק עם ביטולי הזמנה. קחו איתכם את הפרטים של חברות באזור השהיה וקחו את הטיסה כאחת האפשרויות לבילוי.
עזרנו בפריסת הבלון הענק על הדשא, צפינו בתהליך המילוי שהיה מרתק כעיקרון, ולא ארוך מדי. טיפסנו אל הסל הצפוף, התגברנו על פחדים שאולי קיננו במי מאיתנו - והתחלנו להמריא.
>
ולא היינו כל כך גבוהים. בלונים אחרים היו גבוהים מאיתנו. ולא זזנו מהמקום. כל הזמן היינו מעל המגרש. שמצד אחד זה משעמם. מצד שני זה לא רע - כי לשם אמורים לחזור...
אבל אז הטייס רצה לעלות קצת, ואז הרוח החליטה לעשות מה שבא לה... והבלון נסחף (לא ממש מרגישים את זה. זה לא מהיר. אבל פתאום מסלולי הסוסים כבר לא מתחתינו אלא... רגע, איפה? אה, הנה, ממזרח. רגע - לא, עכשיו מצפון מזרח...) היה יפה, היה שלו ורגוע...
ועכשיו נצפה בכדור האדום שהקדים את נחיתתו, כי מצא מקום בו אפשר לנחות - שדה אספסת נטוש. ועכשיו נחכה עד שיסיימו לאסוף אותו כי, גם אנחנו לא מצליחים לנחות בנקודת המוצא. וכך, במקום גג שעה באויר, היינו כשעה וחצי. הכל בנחת, עם פרצי אויר חם רועשים מדי פעם, כשהטייס מחליט להגביה, או לזוז, או, ובכן - לשלוט בכדור בדרך כלשהי.
בסיום הפוסט יש אמל"ק - התוכנית (לאחר השינויים) בקיצור נמרץ, עם שמות וקישורים. אבל כדאי בכל זאת לקרוא הכל, כי יש טיפים.
טיפ אחד חשוב, שהוא מן המסקנות העיקריות שלי - טיפ מעברים: במידת האפשר, מעברים עדיף לעשות בסיום היום, ולא בתחילתו, כדי שלא להפסיד זמן טיול יקר. אנחנו עשינו את כל המעברים בבקרים, ולבד מפעם אחת זה לא היה מוצדק ובזבזנו זמן וכסף. אני למדתי לפעם הבאה, אתם תלמדו מהניסיון שלנו.
אז הבה נצא לדרך:
ההנחיות שהיו לי מדור, לגבי טיול בר המצווה שלו, עוד זמן רב לפני שהגיע המועד, היו: טיול פארקים. לא, חו"ח, יוסמטי פארק ודומיו, אלא פארקי שעשועים. בעיקר הארי פוטר ודיסנילנד. מתישהו הצטרף גם הרעיון של כדור פורח.
הפכתי מספר פעמים ברעיון לנסוע לארצות הברית לצורך הענין. יכולנו להתארח אצל חברים ב- Anaheim, ליד לוס אנג'לס והכי חשוב - ליד דיסנילנד. אבל עדין - נסיעה ראשונה לארה"ב רק לצורך ביקור בפארקים נראתה לי מיותרת. הגענו למסקנה שביקור באולפנים של הארי פוטר בלונדון הוא טוב דיו וכך סיכמנו על נסיעה ללונדון ופריז.
תוך כדי תכנון עלה הרעיון לעבור בין המדינות במעבורת, ולא ברכבת היורוסטאר. הרעיון הזה עלה לי בלא מעט כאב ראש תכנוני, מפני שלא כמו בימי טרום הרכבת - אין שירות end-to-end אוטובוס-מעבורת-אוטובוס, אלא הייתי צריכה לוודא שירות רכבות והתאמה לשעות, ונבירותי באינטרנט לא הניבו תוצאות טובות, בעיקר מקאלה לפריז. בסופו של דבר google maps היה זה ששכנע אותי שזה אפשרי, אם כי דורש החלפת רכבות. כדי למנוע מכם את המתח - כשהגענו לשם הסתבר שיש רכבת ישירה.
התכנון המקורי היה לבלות את כל זמן אנגליה בלונדון, אבל כשבדקנו את הפארקים בלונדון וסביבתה, הגענו למסקנה ש... באזור מנצ'סטר יש פארק שיותר מתאים לנער. Alton Towers. במסגרת מחקרי הארי פוטר הסתבר שבאוקספורד היו אתרי צילום של הסרטים, ולכן גם היא הצטרפה למסלול.
לאחר שהתברר שהפארק נמצא כשעתיים ממנצ'סטר, הזזנו את הלינה ל-Stoke-on-Trent, שבקרבתה נמצא הפארק - וגם טיסה בכדור פורח מאוד קרובה.
כל זה היה בתיאוריה. עכשיו - למה שהיה בפועל:
ב-21/6 בשעה 1:35 יצאנו לכיוון מנצ'סטר עם Finair, כך שציפתה לנו עצירת ביניים בהלסינקי, שם נגסנו ארוחת בוקר כלשהי (מאפין שוקולד ענקי לנער, אני עם כוס קפה ולא זכור לי מה עוד) וחנות מומינים במחירים מופקעים (מה שלא מפתיע, כיון שאין חנות מומינים בעולם שבה המחירים אינם מופקעים).
קצת אחרי השעה תשע בבוקר נחתנו במנצ'סטר ומשם לקחנו רכבת ל-Stoke-on-Trent. למרבה הנוחות, בחרתי במלון מול תחנת הרכבת (זה לא מפריע. מדובר בעיר לא קטנה, אבל מנומנמת ביותר).
זה המקום לומר, שאת כל הזמנת המלונות עשיתי דרך Booking. גיליתי שזו הדרך הנוחה והיעילה ביותר. מספר בדיקות ב-Trivago וב-HRS לא העלו יתרונות. אבל תמיד כדאי לבדוק.
התמקמנו בבית המלון המיושן ויצאנו לחפש ארוחת צהרים. To make a long story short - טיפ ראשון: כאשר אתם מגיעים למקום עלום, כדאי לבדוק את ענין המזון מראש - מה יש לאכול, היכן ומתי.
בעיר הזו כנראה אוהבים לאכול בבית. לאחר כיתות רגלים שהניב הרבה מסעדות סגורות (בין מפאת סגירתן לעסקים ובין מפאת היותן פתוחות רק בערב), שמנו פעמינו עם Google Maps לכיוון מקדונלדס, דרך חורשה ושדות.
לאחר שחרשנו את כל העיר ברגל, כולל החזרה למלון, התישבתי להתקשר למספר המידע לטיסות כדור פורח.
נלך רגע אחורה: כפי שכתבתי, הסתבר שיש טיסות כדור פורח מאוד קרוב ל-Stoke-on-Trent (רבע שעה מהמלון). כשניגשתי להזמין ולתזמן, הסתברו הדברים הבאים:
1. לא כל יום יש טיסות.
2. הטיסות יוצאות מאזורים שונים, בכל אזור יש כמה מיקומים אפשריים. כלומר - נכון שיש מיקום המראה מאוד קרוב ל-Stoke-on-trent, אבל אף אחד לא מבטיח שזה המיקום הנבחר (וגם אם כן - יתכן שבאותו יום יחליטו להזיז).
3. גם אם הזמנת טיסה במקום מסוים, בתאריך מסוים, בזמן מסוים - עדין יש להתקשר כמה שעות לפני למספר המידע, כי בהתאם לתנאי מזג האויר, יתכן שהטיסה תתבטל, או - כאמור - תזוז למיקום אחר באותו האזור. הזכות לטוס עדין עומדת, כי הכרטיסים אינם צמודים לתאריך, אבל כפי שתראו - זה עלול להיות בעייתי.
ובכן - היה יום קריר, עם רוחות, מה שנקרא - ערות, שיבשו לנו את הפרצוף וגם ביטלו את הטיסה.
עם הרבה מאמצים מצד השרות של חברת הבלונים מצאנו טיסת ערב ב-Warwickshire, ביום ראשון - הלא הוא היום הראשון המתוכנן בלונדון. וכמו כן - כנראה שהטיסה תהיה מ-Warwick, אבל לא בטוח, יש עוד מיקומים.
נאלצתי לבטל את המלון השווה במרכז לונדון ולמצוא מלון שקיוויתי שיהיה סביר, הרחק מן המרכז. כמו כן - מלון ב-Warwick, ללילה אחד. וזגזוג (וורוויק נמצאת צפונית לאוקספורד).
מצד שני - מאחר וכבר הייתי שם בעבר, לא הצטערתי מאוד, מפני שטירת וורוויק היא אתר מהנה מאוד. אז כמובן שהזמנתי לנו כרטיסים לטירה.
בשלב זה כבר הבנתי שווייפיי לא ממש יש במלון, אז דור נרדם ואני התרכזתי בקריאת ספר ופענוח מסתרי המקלחת (הצלחתי!). ארוחת ערב החלטנו לאכול במלון, מה שהיה סביר (גם המחיר היה סביר) ותו לא.
להירדם קצת בעיה בקיץ הצפון אירופי. בשעה עשר ורבע עדין יש דמדומים ובאחת עשרה לא לגמרי חשוך. וזה מוזר ומטריד. ובשעה חמש בבוקר כבר אור מלא.
ובכל זאת - ישנו, התעוררנו, אכלנו ארוחת בוקר (סבירה) בבית המלון והזמנו מונית ל Alton Towers. כעיקרון, יכולנו לקחת אוטובוס, אבל אני לא אוהבת להסתמך על אוטובוסים בחו"ל - לא יודעת להסביר מדוע. הגענו למקום מתוק להפליא וציורי - זו היתה אחוזה בעבר, ובשטחיה וגם בטירה - הקימו את הפארק הזה. הפארק מאוד מסודר, שירותים וכן מפות התמצאות בכל פינה (כמעט). וגם מה לאכול...
מפאת חשש מרכבות הרים למיניהן, לא ממש היינו בהרבה מתקנים, אבל הבילוי היה נעים מאוד. מלבד המתקנים פרופר, יש אזורי נושאים מושקעים והכל בחיק הטבע. יש גם גנים שהופכים באיזשהו שלב ליער מעט פראי יותר... בקיצור - הכל מהכל.
בתמונה הבאה המתקן החדש ביותר, שחשבנו לעלות עליו, אבל מפאת אורך התור וגם חשש מה - ויתרנו. מתקני אימה אחרים שויתרנו עליהם היו ה-Smiler. אני חושבת ששמו ניתן לו מפני שהרוח המכה בפרצוף והמהירות והזויות מעוותים את הפרצופים לכדי חיוך. יש גם את ה-Oblivion, שכולל נפילה אנכית לחלוטין (כך נראה) למטה.
המלצות אופרטיביות: לנו ב-Stoke-on-Trent מתוך הנחה שזו עיר סבירה במרחק סביר. אז המרחק סביר אבל העיר לא. משום כך אין מניעה ללון באחד הכפרים הירוקים שבסביבה. האוטובוס עובר גם בהם (וגם אפשר לקחת מונית). הפארק נסגר אחר הצהרים (בחמש, כמדומני). יתכן שיש ימים בהם הוא נסגר מאוחר יותר. מאחר והוא באמת פארק שווה, ולמתקנים המבוקשים עשוי להיות תור שמגיע לשעה (כמו בכל פארק), ויש שם שם רכבות הרים מוטרפות לחלוטין עבור חובבי הז'אנר - אם החלטתם להגיע לשם, כדאי להקצות יומיים.
את הדרך חזרה עשינו כבר באוטובוס. עברנו דרך כפרים וכרים ירוקים. דור החליט משום מה שסקוטלנד מעניינת אותו, וביקש שהטיול המשפחתי הבא יהיה לשם. אמן.
ליד המלון הבחנו בסניף של Subway. זעיר. איכשהו דור מצא שם מה לאכול, אבל העיקר - הווייפיי שם היה אימתני, כך שדור בילה שם את הערב בצפיה בסרט כלשהו בנטפליקס. אני המשכתי לקרוא בספר...
בבוקר שמנו פעמינו לאוקספורד. אחד הדברים שעשיתי מבעוד מועד היה הזמנת טיול רגלי חינמי, שמעין שיר, מומחית לענייני פוטר באנגליה, המליצה עליו. אחזור אליו אחר כך. מתחנת הרכבת תפסנו מונית למלון, שהיה נחמה גדולה אחרי המלון הראשון שלנו. אבל גם שם היינו צריכים לפתוח חלון כדי להתאוורר קצת. השארנו את החפצים והתחלנו לצעוד לכיוון המרכז, שם היתה נקודת המפגש. דור קיטר שכואבות לו הרגלים, וכאילו משמים - ניגלו לעינינו פתאום צמד זוגות אופנים של Mobike. מיהרתי להוריד את האפליקציה, ו... דור רכב אל האופק, בעוד אני ממשיכה את דרכי ברגל.
הגענו למקום המפגש לפני הזמן, כך שהיה לי זמן לקפה, משהו בשביל דור לשתות (שוקו!) ואיפה? בתוך חנות ספרים. אבל זה לא מפתיע, כי אוקספורד, מלבד בניינים עמוסי הסטוריה וקולג'ים - מלאה בחנויות ספרים. כששואלים אותי על אוקספורד, מהביקור הקודם שלי, לפני כ-25 שנים, אני זוכרת חנות ספרים ענקית (לא זכרתי אם זו היתה ספריה או חנות ספרים, היום אני יודעת שזו בבירור חנות ספרים. הראשונה והגדולה באוקספורד), ופאב ליד הנהר. רק שלנהר לא הגענו הפעם.
ובכן - הסיור. הוא היה מעניין, ומשעשע. הרבה הליכה ברגל - אבל מאחר והוא חינמי הוא לא כולל כניסה לשום מקום. וההתיחסויות לפוטר לא היו מספקות מבחינתנו. אז ככה - כהכנה, ובכדי ללמוד על ההסטוריה של העיר באופן לא ממש שטחי ועם הרבה פאן, זה סיור מושלם. אבל - אם אני לא טועה יש סיור חינמי אחר, שהוא יותר הארי פוטר אוריינטד, ומלבד זאת - יתכן ששווה לשלם על סיור, ולהיכנס למקומות.
בכל אופן, דור היה שפוך מהליכה, בקושי זז, ואני הגעתי למסקנה שצריך לקנות לו נעלים חדשות. אז מה שעשינו בהמשך היה לאכול ארוחת צהריים מעט מאוחרת במסעדה איטלקית של ג'יימי אוליבר (חלק מרשת, לא ממש שמתי לב לשמה...) ולמצוא קניון בסביבה ולקנות לדור נעלי נייקי חדשות.
לא ממש מיצינו את אוקספורד. אני בטח שלא. וחבל היה לנו לעזוב את המלון. מה עוד שהסתבר שארוחת הבוקר שלו שווה ברמות. ותמונות - אין. I will be back...
ובכן, אתא בוקר, ושמנו פעמינו (במונית!) לתחנת הרכבת של אוקספורד, ומשם באוטובוס ורכבת לוורוויק. עכשיו - יש שם טירה, מלאה בהסטוריה. הייתם מצפים לתחנת רכבת מודרנית ועמוסה ורחובות מסחריים ורודפי תיירים. אז זהו, שלא... תחנת רכבת שיצאה מסרטים ישנים, די נטושה. שתיים וחצי דקות ואנחנו ברחובה הראשי של העיירה. ימינה לטירה, שמאלה לבית המלון שלנו. אותו מרחק ימינה או שמאלה. אז צעדנו למלון. פחות מעשר דקות. פתחה לנו אישה איטלקיה אהמממ... קשישה למדי. השארנו את המזוודות, ביקשנו הכוונה, ליתר בטחון, ויצאנו לצעדה לכיוון הטירה.
הולכים ומרגישים כמו בבית, ולא כמו באתר תיירות. והטירה - תחצה את הכביש ותגיע.
אז מה יש לנו ב-Warwick Castle? מבוך חביב עם תחנות הסטוריה, המון חדרים בטירה עם תמונות ודמויות ותלבושות וכלי נשק...מופע אורקולי מורכב על ההסטוריה של הטירה... היה אגף שלם שלא הספקנו להגיע אליו, כל מיני פעילויות ומופעים. ו-Dungean. הכרטיסים ל-Dungean הם לשעה מסוימת. נכנסים בקבוצות ועוברים בין "הדגמות". Frankly? אני די השתעממתי. אבל הדור הצעיר התלהב. ילדים צעירים יותר עלולים להיבהל (כנראה שמתחת לגיל תשע לא כדאי לקחת אותם). העיתוי שבחרתי ל-Dungean לא היה מוצלח מבחינת שאר הפעילויות, כי לא יכולנו לראות את מופע ציפורי הטרף כולו, ואת מלחמת השושנים פספסנו. יש לציין כי הגענו לטירה רק אחרי שתים עשרה בצהרים.
טיפ לוורוויק: גם פה סוגרים בסביבות ארבע. זו טירה באמת כייפית ומתאימה למשפחות (הייתי, אגב, גם עם אורי בתחילת דרכנו המשותפת, ואז הספקנו לראות את כל הטירה). אז בואו בבוקר. אם היינו מגיעים בערב קודם, היה יעיל יותר.
אבל היום עדין לא נגמר - בעודנו בטירת וורוויק, לקחתי לי רגע (שהוא פרק זמן בלתי מוגדר, כידוע) והתקשרתי לקו המידע של הבלונים הפורחים. ו.... יש טיסה! רק שהיא מזירת מרוצי הסוסים של Stratford-Upon-Avon ולא של וורוויק... לא נורא!
כשסיימנו בטירה חזרנו למלון ומרקו, הבן של בעלת המקום שהוא, בעצם, עושה הכל - הזמין לנו הסעה בהתרעה קצרה. עבד על זה קשה אבל הצליח. זה היה ממש לא זול, אבל בגלל שאני כותבת באיחור... אני לא זוכרת מה היה המחיר. כמדומני 30 פאונד לכיוון.
בהודעה הקולית ששמענו, הסתבר לנו שממש אין צורך בכפפות ובכובע הצמר והבגדים החמים שהבאנו לצורך העליה - יש אש, שמחממת את האויר מתחת לבלון כל הזמן - והיא מעל ראשנו...
הגענו למקום, פגשנו את הטייס, ושמענו על הבחור האומלל שרק בנסיון ה-23, הנוכחי, הצליח להשיג טיסה שלא בוטלה... לידנו בעת הטיסה עמדה מורין, פנסיונרית נחמדה שזה היה רק הנסיון הרביעי שלה. הרגשנו כה ברי מזל!
טיפ לטיסה בכדור פורח: אולי עדיף להיות ספונטניים, מאשר להזמין מראש ולהתעסק עם ביטולי הזמנה. קחו איתכם את הפרטים של חברות באזור השהיה וקחו את הטיסה כאחת האפשרויות לבילוי.
עזרנו בפריסת הבלון הענק על הדשא, צפינו בתהליך המילוי שהיה מרתק כעיקרון, ולא ארוך מדי. טיפסנו אל הסל הצפוף, התגברנו על פחדים שאולי קיננו במי מאיתנו - והתחלנו להמריא.
>
ולא היינו כל כך גבוהים. בלונים אחרים היו גבוהים מאיתנו. ולא זזנו מהמקום. כל הזמן היינו מעל המגרש. שמצד אחד זה משעמם. מצד שני זה לא רע - כי לשם אמורים לחזור...
אבל אז הטייס רצה לעלות קצת, ואז הרוח החליטה לעשות מה שבא לה... והבלון נסחף (לא ממש מרגישים את זה. זה לא מהיר. אבל פתאום מסלולי הסוסים כבר לא מתחתינו אלא... רגע, איפה? אה, הנה, ממזרח. רגע - לא, עכשיו מצפון מזרח...) היה יפה, היה שלו ורגוע...
ועכשיו נצפה בכדור האדום שהקדים את נחיתתו, כי מצא מקום בו אפשר לנחות - שדה אספסת נטוש. ועכשיו נחכה עד שיסיימו לאסוף אותו כי, גם אנחנו לא מצליחים לנחות בנקודת המוצא. וכך, במקום גג שעה באויר, היינו כשעה וחצי. הכל בנחת, עם פרצי אויר חם רועשים מדי פעם, כשהטייס מחליט להגביה, או לזוז, או, ובכן - לשלוט בכדור בדרך כלשהי.
בסוף נחתנו בשדה האספסת, כשבדרך ראינו מטוסים אמיתיים בחצרות בתים. הזוי. נחתנו - כמעט על העצים, אבל לא.
עזרנו לקפל (בתמונה ניתן לראות את גודל הכדור המקופל והארוז):
חיכינו להסעה בחזרה לנקודת המוצא. ושם, אחרי רגעי חרדה שבהם לא הצלחנו להשיג את הנהג - הצלחנו, שבנו ממוטטים למלון. והזמנו פיצה דומינו'ס. סליחה - פיצה ולחם שום, שהסתבר גם הוא כסוג של פיצה, כך שדור המסכן שלא נוגע בשום דבר שדומה לגבינה - נאלץ להסתפק באיזשהם ממתקים שהיו לנו.
ושוב הגיע הבוקר, אספנו את עצמנו וגררנו עצמנו ומזוודותינו אל תחנת הרכבת. שילמנו מחיר גבוה כי שעת עומס - ושמנו פעמינו ללונדון.
בלונדון קניתי לדור Oyster, שזה כרטיס נטען לתחבורה הציבורית (לי כבר היה מהביקור הקודם) ואודרוב תודרוב לשים את החפצים במלון. השינוי בתוכניות גרם לזה שבמקום במרכז, במקום שהכל נגיש בקלות - לקחנו מלון (סוג של... קשה להגדיר אותו ממש כמלון. יותר אכסניה) בדרום לונדון, מה שעשה כל דבר לארוך ומתמשך יותר. ו... אין מיזוג. אבל בשורה התחתונה - היה מאוורר שמסובב את ראשו בחדר (המאורך והמוזר, ועם חדר האמבטיה, כלומר - מקלחת ושירותים - הקומפקטי בהסטוריה), פתחנו חלונות ולמדנו לישון עם רעשי הרחוב. בסה"כ היה מקום צבעוני ומגניב. מאוד אהבתי את השימוש במוצרי סחר הוגן.
טיפ לאולפני הארי פוטר: כרטיסים לאולפני הארי פוטר צריך להזמין הרבהההההה זמן מראש. כשאני הזמנתי נשארו לאותו היום כרטיסים לכניסה האחרונה, או הלפני אחרונה (זה בסדר - סוגרים מאוחר) וזה היה מעל חודשיים לפני התאריך! בנושא הזה אין להיות ספונטניים.
מעבר לזה - את כל הפרטים תקבלו מן האולפנים. הכל מאוד מסודר, יש שאטל (מפוצץ) מתחנת Watford junction ובחזרה אליה. רק לבוא וליהנות. וזה באמת מאוד מהנה. אין לי הרבה מה לספר - התמונות יספרו. ויש כמובן חנויות עם מחירים מופקעים, אבל כייף. קנינו שרביט, פאזל של מפת הקונדסאים, חולצה לאח הגדול וזהו פחות או יותר. בניגוד לפארקי הארי פוטר - אין מזון לאורך כל הדרך: יש לפני הכניסה ושם אין בירצפת, ויש מסעדה אחת בפנים (הבירצפת אכזבה אותנו).
בדרך חזרה תפסנו את השאטל, כמובן. הרכבת, לעומת זאת, התעכבה. ולמה? כי הפסים התחממו יותר מדי! באנגליה עדין לא מתמודדים היטב עם ההתחממות הגלובלית. אמנם כבר לפני מעל ל-20 שנה, בקיץ שלפני החורף שבו ביליתי חמישה חודשים (קרים מאוד, יש לציין, גם במונחים אנגליים), הטמפרטורות הגיעו ל-30 בצלזיוס, אבל עדין לא נערכים שם לקטע הזה בשיט. ראו תיאור המלון שלנו. אבל אני אנגלופילית. מה שקשה לי לסלוח לצוררים האוסטרים, אני בקלות שוכחת לקלגס הבריטי.
הגענו ליום השני והאחרון בלונדון (קוצץ, כזכור, בגלל הכדור הפורח). היום הזה הוקדש לשופינג ולעוף. כי דור אוהב לגו, שוקולד בדגש על M&M ועוף!
בבוקר שמנו פעמינו דבר ראשון ל-Sky Garden, ששם יש תצפית בחינם, וגם אנחנו לא כלואים בקפסולה שבקושי זזה. רק צריך להזמין מקום מראש, וזה טריקי. כי צריך למצוא את חלון הזמן, וגם לעשות את זה באקספלורר ולא בכרום. Having said that - מאז שיודעתי על המקום הנ"ל, גם פתחו את התצפית מהשראד - בנין גבוה יותר, מהעבר השני של נהר התמז, גם חינם ואין צורך לתאם וכמו כן - מה שלא הספקנו לדגום - ה-Vertigo42 שגם בו אין צורך לתאם, אבל לפי מה שהבנתי - כן לעשות כאילו באתם לאכול.
אז כפי שאמרתי - ותרו על ה-London Eye. זה משעמם, איטי, תור גדול - וזה עולה כסף. ה-Sky Garden גבוה יותר, הזמן שלכם ברשותכם, וזה בחינם. השראד גם הוא בחינם, ולהבנתי גבוה אף יותר. אין לי מושג בקשר לתור. שווה לברר.
בינתיים - מדגם קטן של תמונות:
משם, נסענו ל-Covent Garden לאכול משהו ולפצוח במסע הקניות.
היינו ב:
- חנות הצעצועים של בנג'מין פולוק ב-Covent Garden. יצאנו עם בובות כף יד לתינוקות המשפחה, ואולי משם גם הגיעה כפפת הגומי של הדינוזאור.
- Jubilee Market גם הוא שם. משם יצאנו עם חולצות מגניבות לדור (אבל העיקרית, מסתבר, קטנה...) וארנקים לסיון.
- Forbidden Planet. משם יצאנו עם לגו, בובת פופ ונדמה לי שזהו, אבל אני לא סגורה על זה.
- חנות הלגו הגדולה בעולם, שנמצאת ב-Leicester Square. לטעמי היא לא מאוד גדולה. משם יצאנו, ובכן... עם הרבה לגו. ואחר כך חזרנו וקנינו עוד לגו.
בפעם הראשונה שטסתי לחו"ל, עברנו מצרפת לאנגליה, כלומר - מפריז ללונדון - ברחפת. עלינו על אוטובוס בפריז בגר דו נורד, ירדנו ממנו בקאלה, עלינו על רחפת, ירדנו ממנה בדובר, עלינו על אוטובוס וירדנו בלונדון, בויקטוריה. הכל בכרטיס אחד.
היום כבר אין רחפות, רק מעבורות, ואם רוצים לעלות כהולכי רגל, ללא רכב - רק בקו דובר קאלה.
לא אלאה אתכם בתיאורים, כי זה פשוט לא משתלם (כספית לא עשיתי את החשבון, אבל גם זה, בסיכומו של דבר, לא נראה לי נקודת אור). זה נחמד, שייט. זכיתי לראות שוב את הצוקים של דובר - אבל זה לקח לנו את כל היום, ההפלגה היתה קצרה יחסית אבל היה קר מכדי לשבת בחוץ וממש לראות (כי כמובן שתפסו לנו את כל המקומות ליד החלונות), כמובן שהיתה שביתת רכבות, כמובן ששוב נתקלתי בצרפתים המעצבנים והלא מובנים (אם כי יש לציין שהם השתפרו פלאים מאז הביקור הראשון והיחיד שלי עד לנסיעה הזו). הגענו למלון (המומלץ) אחרי תשע בערב, למרות שבשתיים כבר היינו בקאלה.
בקיצור - יורוסטאר! אמנם לא רואים מים, לא רואים צוקים, אבל זה יעיל. מאוד.
טיפ מוניות בפריז: קחו מונית מורשית. אנחנו היינו מותשים אחרי היום המבוזבז, אז נתנו לבחור שבלבל לנו במוח לשכנע אותנו שהוא יותר זול. הוא לא.
היום הראשון באמת בפריז - בעצם בדיסנילנד פריז (לשעבר יורודיסני), שהוא קצת מחוץ לפריז, ב-Marne-la-Vallée. פרבר שכזה.
תחנת המטרו גג חמש דקות מהמלון, ולמרות שהקופאית לא יודעת אנגלית, שזה הכי מפחיד - היא מאוד מאירת פנים ועוזרת, ואנחנו מבינים טוב מאוד מה לעשות עם הכרטיסים. באמת הבדל גדול מהפעם הראשונה, שאז לקח לי יומיים במטרו בכלל להבין מה זה Sortie, מרוב הניכור וחוסר הרצון לעזור ל-לא דוברי צרפתית שנדף מכל פינה.
את הכרטיסים כמובן הזמנו מראש, אבל מסתבר שאי אפשר להיכנס עם הכרטיסים המודפסים והיינו צריכים לקחת מהקופות מין תלושים דיסניים מקסימים שכאלה.
ביום הראשון היינו בדיסנילנד, וביום השני באולפני וולט דיסני. אני נהניתי יותר בשני. משהו רגוע יותר. אבל רגע - אחד אחד (ואחר כך מעט תמונות. עדין לא החלטתי מה לבחור, כי הכל באמת קסום ויפה ומושקע. אבל אני פשוט לא רוצה להלאות אתכם...).
ביום הראשון, כאמור, היינו בדיסנילנד. כרגיל, דור מוותר על המפחידים (ולי אין בכלל בעיה עם זה). הבעיה - כמעט כל מה שהוא בחר בכל זאת לעלות עליו, היה בשיפוצים! ואחד התגלה כמסלול מכוניות משעמם ופלגמטי למדי. אז הסתובבנו הרבה ונהנינו מהשוטטות בעולם בעולם הקסום והכמעט אמיתי הזה. עמדנו בתורים ענקיים כדי לאכול שטויות (טיפ אוכל בדיסנילנד: למסעדות האמיתיות צריך להזמין מקום. כלום לא זול, כמובן, אבל אם אתם מוכנים לשלם מחיר מופקע - הרימו טלפון ושריינו מקום כמה זמן לפני ותאכלו בנחת, עם שירות ובלי תורים), טיילנו בחנויות בלי לקנות כלום, כי - remember London... עלינו על מתקן רכבתי אחד, היינו במופע קיטשי באחד האולמות ואולי עשינו עוד משהו, ממש לא זוכרת, אבל אחד הדברים שהכי נהנינו בו וכמובן הרשים אותנו היה המבוך של עליסה (ומשם יש גם הכי הרבה תמונות).
ביום השני היינו באולפני וולט דיסני. שם המשכנו לחפש איזו כפפה מהסרט הנוקמים האחרון, עד שלבסוף הסתבר לנו שיש דוכן אוכל אחד שמוכר אותה כמיכל שתיה, כמובן - במחיר שאינו שווה לכל נפש, אבל היי- הנפש הספציפית הזו היא של בר מצווה, והוא רכש אותה על חשבון מתנות הבר מצווה שלו. את הכפפה ניתן לראות בתמונה האחרונה, שבה אפשר גם לראות סוף סוף את בר המצווה במלוא הדרו (קיבלתי אישור). שם גם עשינו סיור על סטים של סרטים (לכאורה), לקחנו חלק בצילום סצינה של ארמגדון, ועלינו על עוד מתקן חסר סיכון אחד או שניים.
אפשר לעשות שם עוד הרבה-הרבה. אין לי עוד טיפים, כי דיסנילנד לא מפרסמים ממש אילו מתקנים בשיפוצים מתי, כך שאי אפשר לתכנן לפי זה חופשה. פשוט לבוא וליהנות ממה שיש. סתם - להיות בעולם אחר יום, יומיים, שלושה...
אנחנו כבר כמעט בסוף. ביום האחרון דור סירב לצאת מהמלון. אני נסעתי לסיטה, שוטטתי בשוק הפרחים, התבוננתי בנוטרדם, התהלכתי בבולוורד סן מישל ולמדתי תוך כך להתעניין במונדיאל (כי בדיוק היה משחק צרפת נגד ארגנטינה ובתי הקפה המו והתרוממו באויר עם כל אירוע מעט חריג), גני לוקסמבורג ולמלון, שם חטפתי את דור באוזניים ונסענו להעיף מבט באייפל (ש-סורפרייז סורפרייז ... עסוק גם הוא קצת בשיפוצים. בכל אופן - לא היתה לנו כוונה לעמוד בתור למעלית, גם אם הוא היה סביר פלוס).
כמה תמונות מקצת פריז שהספקתי:
תם מסענו.
האמת שהיו לי כל מיני אבחנות לגבי המטרו. חלקן לא כל כך זכורות לי עכשיו, חלקן נראות לי קטנוניות.
אבל על דבר אחד קשה לי לדלג - ההודעות הקוליות על התחנה, בתוך הקרון, מתחלקות בגדול לשני סוגים:
האחד - אין כריזה
השני - חזרה על שם התחנה שלוש פעמים, בכל פעם באינטונציה שונה:
Boissy
Boissy?
Boissy!
חזרנו הביתה.
אני כבר מפנטזת על החלום הבא...
אבל הרשומה הבאה תהיה משהו שונה לחלוטין. בינתיים - מקווה שעזרתי למישהו, במסע הרוך והמיגע, ותודה למי שהגיע/ה עד הלום.
אמל"ק למשתעממים:
יום 1 - Stoke-on-Trent (מלון North Staford)
יום 2 - Alton Towers (לינה ב- Stoke-on-Trent)
יום 3 - אוקספורד. סיור רגלי חינם עם Footprint
לינה במלון The Galaxie
יום 4 - Warwick Castle
כדור פורח חשוב לקרוא גם מה שכתוב בפוסט!
לינה ב Cambridge Villa hotel
יום 5 - רציף 9 ו-3/4 וכמובן - אולפני הארי פוטר
לינה ב - Peckham Rooms hotel
יום 6 - לונדון - תצפית Sky Garden, שופינג (פירוט ברשומה)
יום 7 - המעבר לפריז במעבורת
לינה (4 לילות)
יום 8+9 - דיסנילנד פריז (תמצאו בעצמכם)
יום 10 - שיטוט בפריז ורביצה במלון
חיכינו להסעה בחזרה לנקודת המוצא. ושם, אחרי רגעי חרדה שבהם לא הצלחנו להשיג את הנהג - הצלחנו, שבנו ממוטטים למלון. והזמנו פיצה דומינו'ס. סליחה - פיצה ולחם שום, שהסתבר גם הוא כסוג של פיצה, כך שדור המסכן שלא נוגע בשום דבר שדומה לגבינה - נאלץ להסתפק באיזשהם ממתקים שהיו לנו.
ושוב הגיע הבוקר, אספנו את עצמנו וגררנו עצמנו ומזוודותינו אל תחנת הרכבת. שילמנו מחיר גבוה כי שעת עומס - ושמנו פעמינו ללונדון.
בלונדון קניתי לדור Oyster, שזה כרטיס נטען לתחבורה הציבורית (לי כבר היה מהביקור הקודם) ואודרוב תודרוב לשים את החפצים במלון. השינוי בתוכניות גרם לזה שבמקום במרכז, במקום שהכל נגיש בקלות - לקחנו מלון (סוג של... קשה להגדיר אותו ממש כמלון. יותר אכסניה) בדרום לונדון, מה שעשה כל דבר לארוך ומתמשך יותר. ו... אין מיזוג. אבל בשורה התחתונה - היה מאוורר שמסובב את ראשו בחדר (המאורך והמוזר, ועם חדר האמבטיה, כלומר - מקלחת ושירותים - הקומפקטי בהסטוריה), פתחנו חלונות ולמדנו לישון עם רעשי הרחוב. בסה"כ היה מקום צבעוני ומגניב. מאוד אהבתי את השימוש במוצרי סחר הוגן.
נסענו משם לשתי תחנות הארי פוטר - האחת היא רציף 9 ו-3/4 בתחנת קינגס קרוס. הבחור ויתר על התצלום המסורתי, לי היה צילום של המקום מן הפעם שעברה. הצלחנו למצוא משהו לאכול (קשה למצוא מקום לאכול עם אחד חסר גיוון. מצאנו מקום עם נקניקיות). התחנה השניה - אולפני הארי פוטר!!!
טיפ לאולפני הארי פוטר: כרטיסים לאולפני הארי פוטר צריך להזמין הרבהההההה זמן מראש. כשאני הזמנתי נשארו לאותו היום כרטיסים לכניסה האחרונה, או הלפני אחרונה (זה בסדר - סוגרים מאוחר) וזה היה מעל חודשיים לפני התאריך! בנושא הזה אין להיות ספונטניים.
מעבר לזה - את כל הפרטים תקבלו מן האולפנים. הכל מאוד מסודר, יש שאטל (מפוצץ) מתחנת Watford junction ובחזרה אליה. רק לבוא וליהנות. וזה באמת מאוד מהנה. אין לי הרבה מה לספר - התמונות יספרו. ויש כמובן חנויות עם מחירים מופקעים, אבל כייף. קנינו שרביט, פאזל של מפת הקונדסאים, חולצה לאח הגדול וזהו פחות או יותר. בניגוד לפארקי הארי פוטר - אין מזון לאורך כל הדרך: יש לפני הכניסה ושם אין בירצפת, ויש מסעדה אחת בפנים (הבירצפת אכזבה אותנו).
הגענו ליום השני והאחרון בלונדון (קוצץ, כזכור, בגלל הכדור הפורח). היום הזה הוקדש לשופינג ולעוף. כי דור אוהב לגו, שוקולד בדגש על M&M ועוף!
בבוקר שמנו פעמינו דבר ראשון ל-Sky Garden, ששם יש תצפית בחינם, וגם אנחנו לא כלואים בקפסולה שבקושי זזה. רק צריך להזמין מקום מראש, וזה טריקי. כי צריך למצוא את חלון הזמן, וגם לעשות את זה באקספלורר ולא בכרום. Having said that - מאז שיודעתי על המקום הנ"ל, גם פתחו את התצפית מהשראד - בנין גבוה יותר, מהעבר השני של נהר התמז, גם חינם ואין צורך לתאם וכמו כן - מה שלא הספקנו לדגום - ה-Vertigo42 שגם בו אין צורך לתאם, אבל לפי מה שהבנתי - כן לעשות כאילו באתם לאכול.
אז כפי שאמרתי - ותרו על ה-London Eye. זה משעמם, איטי, תור גדול - וזה עולה כסף. ה-Sky Garden גבוה יותר, הזמן שלכם ברשותכם, וזה בחינם. השראד גם הוא בחינם, ולהבנתי גבוה אף יותר. אין לי מושג בקשר לתור. שווה לברר.
בינתיים - מדגם קטן של תמונות:
משם, נסענו ל-Covent Garden לאכול משהו ולפצוח במסע הקניות.
היינו ב:
- חנות הצעצועים של בנג'מין פולוק ב-Covent Garden. יצאנו עם בובות כף יד לתינוקות המשפחה, ואולי משם גם הגיעה כפפת הגומי של הדינוזאור.
- Jubilee Market גם הוא שם. משם יצאנו עם חולצות מגניבות לדור (אבל העיקרית, מסתבר, קטנה...) וארנקים לסיון.
- Forbidden Planet. משם יצאנו עם לגו, בובת פופ ונדמה לי שזהו, אבל אני לא סגורה על זה.
- חנות הלגו הגדולה בעולם, שנמצאת ב-Leicester Square. לטעמי היא לא מאוד גדולה. משם יצאנו, ובכן... עם הרבה לגו. ואחר כך חזרנו וקנינו עוד לגו.
- M&M World, שנמצאת בדיוק ממול לחנות הלגו. והיא מאוווווווווד גדולה. שם קנינו, ובכן.... הרבה M&M וכן חולצה, ספלים ל-3/4 מהמשפחה (אני בשלב זה החלטתי להיכנס למוד חסכון וויתרתי על חלקי. אני בכל מקרה לא אוהבת M&M) ואני לא זוכרת מה עוד - והכל במחיר מופקע.
- פריימרק - כדי לקנות לי חולצות להמשך המסע, שהסתבר כחם מן הצפוי, ולי נגמרו החולצות, וכן חולצות מגניבות לסיון.
לאחר מכן נמנענו באופן פעיל משופינג בהמשך המסע, כולל - לא נכנסתי לבנטון, למרות המסורת, לא קניתי לחמותי שום תרנגול, למרות המסורת ולא קניתי לעצמי שום כפפות למטבח - למרות המסורת והצורך החצי אמיתי. משהו מכיוון חשבון הבנק התחיל לחרוק באותו אחר הצהריים...
אז הלכנו, שעה לפני הזמן המוזמן - לאכול עוף צלוי שלם! כלומר - דור. אני אכלתי משהו אחר. נדמה לי שאיזושהי פסטה. היה קשה לאתר מקום כזה, ולמען האמת - הם הגישו אותו מפורק לארבע, אבל כולו הגיע לשולחן. וחוסל. זה קרה ב- Absurd Bird ובהחלט היווה סיום מספק ליום מספק (המקום חביב ביותר, השירות לבבי וגם ראינו איזה משחק מונדיאל. והזמנת השולחן היתה מיותרת. די ריק שם...)
היום כבר אין רחפות, רק מעבורות, ואם רוצים לעלות כהולכי רגל, ללא רכב - רק בקו דובר קאלה.
לא אלאה אתכם בתיאורים, כי זה פשוט לא משתלם (כספית לא עשיתי את החשבון, אבל גם זה, בסיכומו של דבר, לא נראה לי נקודת אור). זה נחמד, שייט. זכיתי לראות שוב את הצוקים של דובר - אבל זה לקח לנו את כל היום, ההפלגה היתה קצרה יחסית אבל היה קר מכדי לשבת בחוץ וממש לראות (כי כמובן שתפסו לנו את כל המקומות ליד החלונות), כמובן שהיתה שביתת רכבות, כמובן ששוב נתקלתי בצרפתים המעצבנים והלא מובנים (אם כי יש לציין שהם השתפרו פלאים מאז הביקור הראשון והיחיד שלי עד לנסיעה הזו). הגענו למלון (המומלץ) אחרי תשע בערב, למרות שבשתיים כבר היינו בקאלה.
בקיצור - יורוסטאר! אמנם לא רואים מים, לא רואים צוקים, אבל זה יעיל. מאוד.טיפ מוניות בפריז: קחו מונית מורשית. אנחנו היינו מותשים אחרי היום המבוזבז, אז נתנו לבחור שבלבל לנו במוח לשכנע אותנו שהוא יותר זול. הוא לא.
היום הראשון באמת בפריז - בעצם בדיסנילנד פריז (לשעבר יורודיסני), שהוא קצת מחוץ לפריז, ב-Marne-la-Vallée. פרבר שכזה.
תחנת המטרו גג חמש דקות מהמלון, ולמרות שהקופאית לא יודעת אנגלית, שזה הכי מפחיד - היא מאוד מאירת פנים ועוזרת, ואנחנו מבינים טוב מאוד מה לעשות עם הכרטיסים. באמת הבדל גדול מהפעם הראשונה, שאז לקח לי יומיים במטרו בכלל להבין מה זה Sortie, מרוב הניכור וחוסר הרצון לעזור ל-לא דוברי צרפתית שנדף מכל פינה.
את הכרטיסים כמובן הזמנו מראש, אבל מסתבר שאי אפשר להיכנס עם הכרטיסים המודפסים והיינו צריכים לקחת מהקופות מין תלושים דיסניים מקסימים שכאלה.
ביום הראשון היינו בדיסנילנד, וביום השני באולפני וולט דיסני. אני נהניתי יותר בשני. משהו רגוע יותר. אבל רגע - אחד אחד (ואחר כך מעט תמונות. עדין לא החלטתי מה לבחור, כי הכל באמת קסום ויפה ומושקע. אבל אני פשוט לא רוצה להלאות אתכם...).
ביום הראשון, כאמור, היינו בדיסנילנד. כרגיל, דור מוותר על המפחידים (ולי אין בכלל בעיה עם זה). הבעיה - כמעט כל מה שהוא בחר בכל זאת לעלות עליו, היה בשיפוצים! ואחד התגלה כמסלול מכוניות משעמם ופלגמטי למדי. אז הסתובבנו הרבה ונהנינו מהשוטטות בעולם בעולם הקסום והכמעט אמיתי הזה. עמדנו בתורים ענקיים כדי לאכול שטויות (טיפ אוכל בדיסנילנד: למסעדות האמיתיות צריך להזמין מקום. כלום לא זול, כמובן, אבל אם אתם מוכנים לשלם מחיר מופקע - הרימו טלפון ושריינו מקום כמה זמן לפני ותאכלו בנחת, עם שירות ובלי תורים), טיילנו בחנויות בלי לקנות כלום, כי - remember London... עלינו על מתקן רכבתי אחד, היינו במופע קיטשי באחד האולמות ואולי עשינו עוד משהו, ממש לא זוכרת, אבל אחד הדברים שהכי נהנינו בו וכמובן הרשים אותנו היה המבוך של עליסה (ומשם יש גם הכי הרבה תמונות).
ביום השני היינו באולפני וולט דיסני. שם המשכנו לחפש איזו כפפה מהסרט הנוקמים האחרון, עד שלבסוף הסתבר לנו שיש דוכן אוכל אחד שמוכר אותה כמיכל שתיה, כמובן - במחיר שאינו שווה לכל נפש, אבל היי- הנפש הספציפית הזו היא של בר מצווה, והוא רכש אותה על חשבון מתנות הבר מצווה שלו. את הכפפה ניתן לראות בתמונה האחרונה, שבה אפשר גם לראות סוף סוף את בר המצווה במלוא הדרו (קיבלתי אישור). שם גם עשינו סיור על סטים של סרטים (לכאורה), לקחנו חלק בצילום סצינה של ארמגדון, ועלינו על עוד מתקן חסר סיכון אחד או שניים.
אפשר לעשות שם עוד הרבה-הרבה. אין לי עוד טיפים, כי דיסנילנד לא מפרסמים ממש אילו מתקנים בשיפוצים מתי, כך שאי אפשר לתכנן לפי זה חופשה. פשוט לבוא וליהנות ממה שיש. סתם - להיות בעולם אחר יום, יומיים, שלושה...
והנה הוא! הזה שהכל נעשה בדברו...
אנחנו כבר כמעט בסוף. ביום האחרון דור סירב לצאת מהמלון. אני נסעתי לסיטה, שוטטתי בשוק הפרחים, התבוננתי בנוטרדם, התהלכתי בבולוורד סן מישל ולמדתי תוך כך להתעניין במונדיאל (כי בדיוק היה משחק צרפת נגד ארגנטינה ובתי הקפה המו והתרוממו באויר עם כל אירוע מעט חריג), גני לוקסמבורג ולמלון, שם חטפתי את דור באוזניים ונסענו להעיף מבט באייפל (ש-סורפרייז סורפרייז ... עסוק גם הוא קצת בשיפוצים. בכל אופן - לא היתה לנו כוונה לעמוד בתור למעלית, גם אם הוא היה סביר פלוס).
כמה תמונות מקצת פריז שהספקתי:
תם מסענו.
האמת שהיו לי כל מיני אבחנות לגבי המטרו. חלקן לא כל כך זכורות לי עכשיו, חלקן נראות לי קטנוניות.
אבל על דבר אחד קשה לי לדלג - ההודעות הקוליות על התחנה, בתוך הקרון, מתחלקות בגדול לשני סוגים:
האחד - אין כריזה
השני - חזרה על שם התחנה שלוש פעמים, בכל פעם באינטונציה שונה:
Boissy
Boissy?
Boissy!
חזרנו הביתה.
אני כבר מפנטזת על החלום הבא...
אבל הרשומה הבאה תהיה משהו שונה לחלוטין. בינתיים - מקווה שעזרתי למישהו, במסע הרוך והמיגע, ותודה למי שהגיע/ה עד הלום.
אמל"ק למשתעממים:
יום 1 - Stoke-on-Trent (מלון North Staford)
יום 2 - Alton Towers (לינה ב- Stoke-on-Trent)
יום 3 - אוקספורד. סיור רגלי חינם עם Footprint
לינה במלון The Galaxie
יום 4 - Warwick Castle
כדור פורח חשוב לקרוא גם מה שכתוב בפוסט!
לינה ב Cambridge Villa hotel
יום 5 - רציף 9 ו-3/4 וכמובן - אולפני הארי פוטר
לינה ב - Peckham Rooms hotel
יום 6 - לונדון - תצפית Sky Garden, שופינג (פירוט ברשומה)
יום 7 - המעבר לפריז במעבורת
לינה (4 לילות)
יום 8+9 - דיסנילנד פריז (תמצאו בעצמכם)
יום 10 - שיטוט בפריז ורביצה במלון
